לאחרונה הצטרפתי לתכנית ה"חממה" של קבוצת כתיבה של מהות ישראל, של אנשי מקצוע המלווים אוכלוסיות שונות בדגש על חוסן והתממודדות עם האירועים של 14 החודשים האחרונים , וגם לפני-כן. למרות שאני כותב בצורה אקראית רוב חיי, זאת פעם הראשונה שאני מוצא את עצמי ב"מסגרת" כלשהי בנושא. זה מעניין, נותן הרבה השראה, וגם עולים כל מיני דברים לכתב.
נתתי את הדעת האם ומה לשתף בחומרים אלה שלי- יש נקודות לכאן ולכאן. אבל היות ואני בן-אדם שממש מתחבר ל"חופש ופתיחות" ותמיד נרתע מ"עודף סודיות" לגבי עצמי, בחירותי, ומסלול חיי- לא נראה לי שפתאום אהיה אחרת. אז החלטתי לפרסם את מה שעלה לי השבוע:
---
הייתי יכול
פעם הייתי יכול לפנות ימינה ברמזור אבל פניתי שמאלה.
הייתי יכול להיות אמריקאי, אולי יפני או סיני, אבל בחרתי להיות ישראלי.
הייתי יכול לבחור בעבודה אחת ולהישאר שם עד שהאורות ייכבו,
אבל קיפצתי, דילגתי, בעיקר חיפשתי וחיפשתי, עד שבסוף התעייפתי.
הייתי יכול להיות עשיר ופחות אני, אבל בחרתי להיות יותר אני ופחות עשיר.
הייתי יכול לחקור, ללמד, לטפל ואפילו לכתוב,
אבל בחרתי קצת מכולם ולא אף אחד עד הסוף.
הייתי יכול להיות דתי- אפילו מאוד,
ובחרתי להיות חילוני- אבל לא מאוד,
חיפשתי את דרכי, ועודני כך.
מה שהייתי יכול להיות זה הרבה הרבה מאוד,
אבל מה שהייתי הוא הרבה פחות.
ואולי...ואולי הייתי הרבה ממשהו אחר,
ואת ה"משהו אחר" הזה אני עדיין לומד להכיר.
יום אחד אגלה
שהייתי יכול
אבל כבר הייתי.
וסוף.
רוני דוניץ, 26/11/2024
Comments