גלובלי

כתפיסה, ההזדקנות המודעת הינה מושג חדש בעולמנו, שהתפתח במקביל למהפכת אריכות החיים של המאה הקודמת. הרעיון שעלינו "לקצור את תבונתנו" במחצית השנייה של החיים עדיין נמצא בחיתוליו; לשם כך דרושה תנועה, מאמצי שינוי וארגונים שיקדמו את הנושא בעולם.
 

ארגון אחד שנמצא בחזית הנושא, שבו הוכשרתי ואיתו אני משתף פעולה, הינו Sage-ing International  ,שקם בארה"ב סביב ספרו האפי מ 1995 של המייסד והמורה הרוחני של הגישה, הרב זלמן שכטר שלומי. שכטר שלומי לימד "סייג'ינג"- דרך חדשה לראות את המחצית השנייה של החיים, המבוססת על שילוב של מגוון רחב של כלים ופרקטיקות הנובעות ממסורות חוכמה של תרבויות והשקפות חיים שונות. ספרו של שכטר שלומי מלא בתבונה היום לא פחות מהיום שבו הוא נכתב, והוא נקרא:
 

From Age-ing to Sageing: a Revolutionary Approach to Growing Older.
 

לוגותרפיה היא פילוסופיית חיים שפותחה על ידי פרופ' ויקטור פרנקל כבר בשנות ה- 30 במאה הקודמת באוסטריה, גישה שדיברה על המוטיבציה הגדולה ביותר שלנו בחיים- ה"רצון למשמעות". פרנקל כתב עשרות ספרים בחייו כפסיכיאטר, ניורולוג ופילוסוף, אך הספר הידוע והמוערך ביותר שלו בכל העולם הינו אדם מחפש משמעות, שיצא ב 1959 באנגלית. פרנקל, יהודי שאיבד את משפחתו ועבר סבל רב במחנות הריכוז של השואה בתוך התנאים הכי קיצוניים שאפשר להעלות על הדעת, מצטט את האמרה הידועה של הפילוסוף  ניטשה: "מי שיש לו למה לחיות יכול לשאת כמעט כל איך". פרנקל האמין שסבל, כשלעצמו, הוא חסר משמעות; אנו נותנים לסבל שלנו משמעות בדרך שבה אנו מגיבים אליו.
 

לוגותרפיה מאמינה בייחודיות של כל אדם, כל רגע וכל מצב הינם ומשמעותיים עבורנו, באופן שייחודי רק לנו. החופש שלנו מעורר את האחריות שלנו - כלומר את היכולת שלנו להגיב. לנו כיחידים יש את היכולת להתעלות מעל עצמנו, על ידי התמקדות במשימות המשמעותיות העומדות בפנינו, או בצרכים של אדם אחר.
 

אני מאמין שעולמנו זקוק מאוד ליישום החיבור של שני המסרים הללו- של סייגינג ושל לוגותרפיה- לטיפוח המשמעות והתבונה בחיינו,  במחצית השנייה של חיינו, לרווחתנו ולמען העולם הסובב אותנו.
 

תקוותי היא להיות מסוגל לתרום לרשת גלובלית שתוכל לקדם את הרוח והפעולה הזו בכל מקום בו היא נחוצה ברחבי העולם שלנו.